5 הסימנים שאתם סובלים מקנדידה ואף רופא לא יספר לכם

זו לא סתם נפיחות, זו תופעה שכבר התרגלתם אליה. אתם מתחילים את היום עם בטן שטוחה יחסית, ועד הערב אתם נראים כאילו עברו עליכם 6 חודשי הריון. אתם מתחילים לבחור בגדים לפי כמה הם "מסתירים" את הבטן. אתם מתחילים לאכול פחות בארוחות, רק כדי לא להגיע למצב הזה. וזה לא עוזר.

הרופא אמר לכם שזה IBS. הדיאטנית אמרה שזה רגישות לגלוטן או ללקטוז. ניסיתם, חתכתם מאכלים, וזה חזר שוב ושוב. למה? כי לא טיפלתם בשורש.

זה כאב שאף אחד מסביב לא רואה. אתם מחייכים בפגישה, נראים תקינים מבחוץ, אבל בפנים? התכווצויות, גירוי, לפעמים שריפה. אתם לא יכולים לחזות מתי זה יופיע. לפעמים אחרי שתיית קפה בבוקר, לפעמים אחרי ארוחה, ולפעמים בלי שום סיבה הגיונית.

ניסיתם את כל מה שאומרים: לאכול לאט, לא לערבב מאכלים, להימנע ממנות גדולות. אתם לוקחים אנטי-חומציות, אנזימי עיכול, תה נענע. זה עוזר לרגעים, ואז חוזר. זה לא קורה לאנשים סביבכם אחרי שהם אוכלים את אותו האוכל. זה קורה רק לכם.

הכי גרוע? רוב המטופלים עושים גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה. והבדיקות חוזרות "תקין". זה כי קנדידה במעי לא נראית בבדיקות הסטנדרטיות. אתם יוצאים מהרופא בתחושה שאתם משוגעים, אבל הכאב אמיתי לחלוטין.

זה הכי מתסכל בעולם. כי אתם אנשים אחראים. אתם יכולים לקבל החלטות. אבל מול הסוכר. אתם לא. אתם מאשימים את עצמכם. אומרים לעצמכם שאתם חלשים, שאתם לא ממושמעים, שאם רק תהיו יותר חזקים זה לא יקרה. אתם מתביישים בעצמכם אחרי כל "כישלון".

אבל הנה האמת המכוערת שאף אחד לא סיפר לכם: זה לא אתם. זו לא חולשת אופי. אתם לא מכורים לסוכר כי אתם אנשים רעים. אתם מכורים לסוכר כי יש בגוף שלכם אורגניזם חי שדורש את זה.

הסימן האחרון. הגמילה הקשה. זה לא במקרה. זה גמילה אמיתית. בדיוק כמו אדם שמפסיק לשתות אלכוהול. הקנדידה מתפרקת ומפרישה רעלנים, והגוף שלכם מגיב בצורה דרמטית. רוב האנשים שמנסים "דיאטת קנדידה" לבד. מוותרים בגלל זה.

עשיתם בדיקות דם. הבדיקות "תקינות". הרופא אמר "זה הסטרס", "זה הגיל", "זה החיים המודרניים". ניסיתם קפה איכותי, מולטי-ויטמין, B12, מגנזיום. ניסיתם להירדם מוקדם יותר, ניסיתם לישון יותר. שום דבר לא משנה.

וכאן הכאב הכי עמוק. אתם מפסידים את החיים שלכם. אתם לא יכולים להיות שם בשביל המשפחה שלכם. אתם לא יכולים לבצע בעבודה כמו שצריך. הזוגיות סובלת. אתם רואים אנשים אחרים בני הגיל שלכם עם אנרגיה. ותוהים מה לא בסדר איתי.

זו הסיבה שקפה לא עוזר. זו הסיבה שאף "טיפ אנרגיה" לא עזר. אתם מנסים לפצות על מקור הבעיה במקום לטפל בו. כמו לנסות למלא דלי עם חור בתחתית.

זה הסימן הכי מפחיד. הבטן הנפוחה זה לא נעים, אבל אפשר לחיות עם זה. הסוכר זה מתסכל. אבל המוח? המוח זה אתם. זה הזהות שלכם. כשאתם מרגישים שאתם מאבדים אותו. הכל מתחיל להיראות אחרת.

אתם אומרים לעצמכם "אנחנו מזדקנים". אבל אתם בני 32, או 38, או 45. אתם צעירים מדי. אנשים סביבכם לא ככה. אתם מתחילים לפחד שזה התחלה של דמנציה מוקדמת. אתם גוגלים תסמינים בלילה ומפחידים את עצמכם עוד יותר.