4 חודשים חשבתי שיש לבן שלי בעיית שינה. עד שגיליתי מה באמת מעיר אותו כל לילה בשתיים.

אמא לילד בן 5 חושפת את הסיבה הביולוגית שאף אחד לא בדק, ולמה 7 אנשי מקצוע פספסו אותה במשך 4 חודשים

"כל לילה היה אותו הסרט. פתחתי את העיניים בשתיים בלילה ופשוט ידעתי שהוא כבר בדרך אליי."

זה התחיל לפני ארבעה חודשים. בהתחלה אמרתי לעצמי שזו בעיית שינה, שזה שלב, שזה יעבור. שילמתי אלפי שקלים ליועצות שינה, לפסיכולוגית, לרופאת ילדים. אף אחד לא חיפש את הסיבה האמיתית. עד שאמא אחת בקבוצת פייסבוק כתבה לי שורה אחת ששינתה הכל.

זה לא היה בראש של עידן. זה היה בגוף שלו.

אם את האמא שקוראת את זה עכשיו בשתיים בלילה, אחרי שהילד שלך שוב הגיע למיטה שלך, אני יודעת איך את מרגישה. ואני יודעת גם משהו שכנראה אף אחד עוד לא אמר לך: יכול להיות שהבעיה היא בכלל לא בעיית שינה.

הבעיה שנראתה כמו בעיית שינה

זה התחיל אחרי שעידן עבר למיטה גדולה. בכל לילה, בין שתיים לארבע בבוקר, אני שומעת את הצעדים שלו במסדרון. הדלת נפתחת. הוא מטפס למיטה, נדחק ביני לבין אבא שלו, בועט, מתהפך, לוקח את כל השמיכה.

בעלי התחיל לישון בסלון. אני התחלתי לישון על קצה המיטה. טקס הערב הפך למלחמה של שעה וחצי. הייתי יושבת לידו על השטיח עד שהוא נרדם, ואז זוחלת על הברכיים החוצה מהחדר כדי שלא להעיר אותו.

"אמא, אני יכול לישון איתכם?" השאלה ששמעתי כל לילה בשעה 2.

הסימן הראשון שמשהו פיזי קורה

מה שלא ידעתי אז, ומה שאני יודעת היום, זה שהיה שם רמז גדול שהתעלמתי ממנו. עידן לא היה רק "מתעורר". הוא היה מתפתל.

בכל פעם שהוא הגיע למיטה, הוא היה זז בלי הפסקה. מתהפך, מגרד, חסר מנוחה. בהתחלה חשבתי שזה כי הוא לא רגיל למיטה שלנו. אחר כך חשבתי שהוא חולם. אבל זה היה כל לילה. בלי יוצא מן הכלל.

הילד שלי לא היה חרד. הוא לא היה "ילד מפונק". הגוף שלו פשוט לא נתן לו לישון, והוא בא אליי לחפש נחמה ממשהו שהוא בעצמו לא הבין מה זה.

זה ההבדל בין ילד עם בעיית שינה לילד עם בעיה פיזית שמתבטאת בשינה. ובמשך 4 חודשים, אף אחד לא הבדיל בין השניים.

ואז התחילו הגירודים. וגם זה לא הדליק נורה לאף אחד.

אחרי חודשיים זה הפך גלוי. עידן היה ישן לידי, ופתאום מתחיל להתגרד. בכוח, עד שהציפורניים השאירו סימנים אדומים על העור שלו.

הוא היה מתעורר ובוכה: "אמא, מגרד לי. אמא, תעזרי לי."

הגירודים הליליים שלא הפסיקו. סימנים אדומים על העור שלו כל בוקר.

עכשיו הייתה לי בעיית שינה ובעיית גירודים. כך לפחות חשבתי. שתי בעיות נפרדות. הלכתי לרופאה. היא אמרה "כנראה עור יבש, תנסי אנטיהיסטמין". זה עזר שבועיים, ואז הפסיק. שינינו סבון, אבקת כביסה, קנינו סדינים מכותנה אורגנית. הוצאתי כמעט 2,000 שקל. הוא המשיך להתגרד.

מה שאף אחד מאיתנו לא חשב באותו רגע: הגירודים והשינה היו אותה בעיה.

7 אנשי מקצוע. אפס תשובות. כי כולם חיפשו במקום הלא נכון.

לא חסכתי בכסף. במהלך החודשים האלה הלכנו לכל מי שיכולנו:

שימי לב למשהו: כל אחד מהם טיפל בתסמין אחר. יועצת השינה ניסתה לתקן את ההתנהגות. הפסיכולוגית ניסתה לתקן את הרגש. הרופאה ניסתה לדכא את הגירוד. אף אחד מהם לא שאל את השאלה הנכונה: למה ילד בריא בן 5 פתאום לא מצליח לישון ומגרד את עצמו בלילה?

אף אחד לא חיפש סיבה אחת שמסבירה את שתי התופעות.

השבירה

בוקר אחד אני נוסעת עם עידן לגן. הוא מסתכל עליי מהמושב האחורי ושואל: "אמא, למה את תמיד עצובה?"

עצרתי את האוטו בצד הדרך, ובכיתי. הילד בן ה-5 שלי ראה את כל מה שניסיתי להסתיר, והוא חשב שזה באשמתו.

הבוקר שהבנתי שאני שבורה. שאני חייבת לעשות משהו אחר.

באותו ערב כתבתי פוסט בקבוצת אמהות בפייסבוק. תוך 24 שעות הגיעו 1,400 תגובות. בין כולן, אחת עצרה אותי. אמא בשם אסנת, שלא הכרתי, כתבה לי שורה אחת:

הרגע שהכל התחבר

תולעים? אנחנו בית מסודר, עידן מתקלח כל ערב. אבל משהו בי לחש "בדקי". התחלתי לחפש מידע, ומה שגיליתי הפיל לי את האסימון אחרי 4 חודשים:

זאת לא חרדת פרידה. זאת לא בעיית הרגלי שינה. זאת לא ADHD. זה גוף קטן שבורח מאי נוחות פיזית שהוא לא יודע איך להסביר.

ופתאום הכל קיבל היגיון:

ארבעה חודשים שלמים, הסיבה הייתה שם כל הזמן, מתחת לאף, ואף אחד לא חיבר את הנקודות.

למה אף אחד לא חושב על זה?

עד 30% מהילדים בגיל גן ובית ספר נושאים תולעי חוט בכל רגע נתון. זה הזיהום הטפילי הכי שכיח אצל ילדים בישראל ובעולם. אבל ההורים לא חושבים על זה כי:

זאת הסיבה שילדים שלמים עוברים אבחוני ADHD, מטופלים בחרדה, מקבלים מלטונין, מבלים שעות עם יועצות שינה וכל הזמן הזה הבעיה האמיתית מתחת לפני השטח, ביולוגית, פשוטה לטיפול.

מה עשיתי ולמה בחרתי בנוטרידוקס

ידעתי שאני לא רוצה לתת לעידן תרופה כימית חזקה שמטפלת רק בתולעים ומתעלמת מהנזק שכבר נגרם. חיפשתי משהו שיטפל בכל המעגל:

חברה שלי, אמא לילדה בת 6 שעברה משהו דומה לפני שנה, סיפרה לי על Nutrikids של נוטרידוקס.

"זה לא רק 'מחסל' את התולעים," היא אמרה, "זה מטפל בכל הסיפור. הילדה שלי לוקחת את זה כמו ממתק כל בוקר."

⭐ 4.8 / 5 · אלפי לקוחות מרוצים

זה המוצר ששינה לנו את החיים

9 רכיבים טבעיים שעובדים יחד. מאושר FDA, ללא כימיקלים, מתאים לילדים מגיל 3. 60 ימי החזר כספי אם לא רואים תוצאות.

רוצה לנסות גם? ←

✓ משלוח חינם ✓ אחריות מלאה ✓ 100% טבעי

היומן שלי: מה קרה ב-30 הימים הבאים

שבוע ראשון: ביום החמישי עידן ישן 5 שעות רצופות, משהו שלא קרה כבר חודשים. בעלי קם בבוקר ואמר: "הוא לא בא הלילה". זה היה הסימן הראשון שמשהו ביולוגי קורה, לא רק "התנהגותי".

שבוע שני: הגירודים פחתו דרמטית. ביום ה-12 הוא ביקש להירדם לבד: "אמא, את לא צריכה לשבת לידי". לא לימדתי אותו את זה. הוא פשוט לא היה צריך אותי יותר באותה צורה, כי הגוף שלו הפסיק להעיר אותו.

יום 17: עידן נרדם בשמונה וחצי בערב, לבד, בחדר שלו. ב-6:30 בבוקר הוא עדיין ישן. לא בא אלינו, לא התעורר, לא התגרד. פעם ראשונה ב-4 חודשים. עמדתי בדלת החדר ובכיתי בשקט.

הבוקר שחיכיתי לו ארבעה חודשים. עידן ישן עמוק. שלם. שלו.

הגננת התקשרה אחרי שבועיים: "מה קרה לעידן? הוא נראה אחר, רגוע, מרוכז, שמח."

לא קרה לו כלום. הוא פשוט ישן.

איפה אני היום

חודשיים אחרי שהתחלנו, את אבחון ה-ADHD ביטלתי. קשיי הריכוז נעלמו ברגע שעידן התחיל לישון. החרדה? לא הייתה חרדה. היה גוף שצעק לעזרה ואף אחד לא הקשיב.

אני? חזרתי להיות עצמי. אני ישנה בלילה. הזוגיות שלי שיקמה את עצמה.

בקרים שכאלה אני לוקחת כמובן מאליו עכשיו. לפני כמה חודשים, הם היו רק חלום.

אם הילד שלך לא ישן בלילה, מתפתל במיטה, מגיע אלייך בשתיים, מתגרד, או "סתם" חסר שקט בלילה לפני שאת מוציאה אלפי שקלים על יועצות שינה, לפני אבחון ADHD, לפני שאת מתחילה להאשים את עצמך, שווה לבדוק את הסיבה השורשית. כי לפעמים מה שנראה כמו בעיית שינה הוא בכלל לא בעיית שינה.

30 ימים מהיום, את יכולה להיות במצב אחד מבין שניים: או שאת קוראת את הפוסט הזה שוב בשתיים בלילה, או שאת ישנה. באמת ישנה.

אני יודעת איזה משני המצבים אני בחרתי. ואני לא הולכת חזרה.